פסק-דין בתיק ע"פ 15/08

1.         בפנינו ערעור על גזר הדין שהוטל על המערער בת.פ. 2777/07 (שלום נצרת), בעקבות הרשעתו בעבירות של התפרצות לבנין בכוונה לגנוב, גניבה, החזקה ושימוש בסמים מסוכנים לצריכה עצמית.

            המערער הורשע בעבירות אלו, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, אשר כלל תיקון כתב האישום והותיר את העונש לשיקול דעתו של בית המשפט.

2.         בית המשפט קמא, (כב' השופטת כ. רוטפלד-האפט), גזר על המערער, לאחר ששמע את עדות אשתו של המערער לעונש, ואת טיעוני הצדדים, את העונשים הבאים:

א.         מאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים, בניכוי ימי מעצרו, מיום 03/11/07.

ב.         12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור בתקופה זו עבירות רכוש ועבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים.

ג.          כמו כן, הופעל מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהושת על המערער בת.פ. 2438/04 (שלום טבריה), מחציתו בחופף ומחציתו במצטבר.

עונש המאסר בפועל, הכולל הפעלת המאסר המותנה, הועמד לפיכך, על 39 חודשים.

3.         בחנו טענות המערער כנגד חומרת גזר הדין ולא מצאנו בהן נימוק טוב המצדיק התערבותנו. העונש שהוטל על המערער אכן איננו קל, אך הנימוקים להחמיר עימו פורטו היטב בגזר הדין.

4.         ראשית, כתב האישום בו הודה המערער כלל שני אישומים. האישום הראשון, עניינו עבירות התפרצות וגניבה, אותן ביצע המערער ביום 03/11/07, כאשר התפרץ לבית בקומת קרקע בטבריה, דרך חלון חדר השינה, גנב מתוכו כסף מזומן, כרטיס אשראי ופנקס צ'יקים, השייכים לבעלת הדירה, וכן תעודות ומסמכים רפואיים, אותם השליך לפח אשפה. את כרטיס האשראי, בצירוף הפתק עם הקוד הסודי החביא המערער במקום מסתור.

הרכוש הגנוב אמנם הוחזר לבעליו, אך לא ניתן לטעון כי לא נגרם כל נזק, ובצדק הדגיש בית המשפט קמא את תחושת חוסר הבטחון, והחדירה לפרטיות שחש קורבן עבירה מסוג זה, לאחר שאדם זר פולש לביתו, ועושה בו כבשלו.

            אך לאחרונה התייחס בית המשפט העליון לחומרתן של עבירות הרכוש ועבירות התפרצות לבתי מגורים בפרט, בקובעו:

"בית המשפט המחוזי גם צדק כשהטעים את הצורך בחומרה בענישה בעבירות התפרצות ובעבירות הרכוש בכלל, שהיו - אפשר לומר - למכת מדינה, למקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים ולפגיעה בתחושת בטחונם. נקל לשער את החוויה הקשה העוברת על קרבנות הפריצה, בשובם לביתם והנה הפיכת סדום ועמורה בתוכו וחפצים וכסף נעלמו ואינם, ולעתים קרובות משמעות הדבר היא כי הרכוש יירד לטימיון, שכן העבריין לא יילכד...". (רע"פ 1708/08 מרדכי לוי נ. מדינת ישראל, מיום 21/02/08).

ובאשר להשבת הגניבה, הוסיף בית המשפט העליון וקבע, כי " אין בכך כדי לפצות על הטראומה שנגרמה למתלוננים, עקב ביצוע העבירה".

5.         חודשים ספורים לפני ביצוע ההתפרצות הנדונה לעיל, נתפס המערער כשברשותו סם מסוג הרואין במשקל 0.6797 גרם נטו. בגין עבירה זו הורשע, כאמור, בהחזקת סם לצריכה עצמית.

6.         המערער ביצע את העבירות הללו, כשנגדו תלוי מאסר מותנה, ומאחוריו הרשעות רבות, בגינן ריצה עונשי  מאסר בפועל, והוטלו עליו עונשים נוספים, כל אלה לא הרתיעו אותו מלבצע עבירות נוספות.

7.         למערער הרשעות מרובות מאז שנת 1988, בעבירות במגוון תחומים, לרבות רכוש ואלימות, ובעיקר בתחום הסמים, בגינן הוא ריצה עונשי מאסר ממושכים, אשר לא נוצלו על ידי המערער לשם גמילה מסמים, וגם כיום אין הוא מגלה נכונות אמיתית להגמל מן הסם.

            המערער דחה אפשרות לשילובו במסגרת קהילה סגורה, והעדיף לטעון כי בכוונתו להגמל באופן פרטי תוך הסתייעות באשתו. בית המשפט קמא דחה ובצדק, את הנסיון להציג הצעה זו כהליך שיקום ריאלי, והתרשם כי המערער רחוק מלהפנים את חומרת מעשיו ומראשיתו של תהליך שינוי.

            כפי שמעיד המערער על עצמו, ונחזה מן הרישום הפלילי, המערער מכור לסמים מזה שנים רבות, במהלכן טען, (טיעוניו לעונש בפ' 2438/04 מיום 22/12/05), כפי שהוא טוען כיום, כי נגמל מן הסמים ובפועל לא נלווית להצהרתו נכונות לעשות מאמץ לשקם עצמו.

8.         בית המשפט קמא לא התעלם מהודאתו של המערער והחסכון בזמן שיפוטי שהביאה, אך נתן לשיקול זה משקל הולם בעונש שהטיל על המערער, בשים לב לנתונים שפורטו לעיל.